Koschere תערובת

הבלוג של המוזיאון היהודי האוסטרי - ISSN 2410-6380

מילת מפתח: אייזנשטדט

הזיכרון לשואה אייזנשטדט - הזמנה לשיח

Background photo from the Yad Vashem Hall of Stars in the children’s memorial. (Taken from Wikimedia Commons) Ausgangssituation In Eisenstadt gibt es kein Holocaust-Denkmal. Immer wieder wird von verschiedenen Seiten…

Background photo from the Yad Vashem Hall of Stars in the children’s memorial. (Taken from Wikimedia Commons)

Ausgangssituation

In Eisenstadt gibt es kein Holocaust-Denkmal.

Immer wieder wird von verschiedenen Seiten (politische Parteien, die Kirchen (s.u. den Brief der Pfarrer), aber auch etwa die Burgenländische Forschungsgesellschaft usw.) ein Holocaust-Denkmal (!) für Eisenstadt gefordert.

Konkrete Vorschläge für ein solches Denkmal oder eine nähere Begründung für ein solches Denkmal, außer „dass es in Eisenstadt eben fehle“, sind zumindest mir nicht bekannt.

Dass die Forderungen nach einem Holocaust-Denkmal in der Landeshauptstadt Eisenstadt verstärkt in der letzten Zeit, besonders auch im Zusammenhang mit dem Ge-/Bedenkjahr 2018 gestellt wurden, ist natürlich kein Zufall. Zumal in den letzten Jahren mehrere Denk-/Mahnmale im Burgenland errichtet wurden.

Ein jüdisches Museum kann und will sich dieser Diskussion in seiner Stadt nicht entziehen, nicht zuletzt, weil ein jüdisches Museum immer auch Akteur institutionalisierten Erinnerns ist (s. dazu besonders unseren Blogartikel „Eigenarten des Erinnerns„).


Die Holocaust-Denkmäler im Burgenland ‒ Ein kurzer Überblick über die letzten Jahre

Deutschkreutz war 2012 „Vorreiter“ mit einem Denkmal in der Hauptstraße, im Oktober 2014 folgte die Einweihung einer Gedenktafel am jüdischen Friedhof in Deutschkreutz im Gedenken an die ungarisch-jüdischen Zwangsarbeiter. Initiator war in beiden Fällen Misrachi Österreich (Wien) bzw. namentlich Michael Feyer.

Michael Feyer war es auch, der 2017 mit seinem Verein „Wir erinnern. Begegnung mit dem jüdischen Mattersburg“ das Holocaust-Denkmal in Mattersburg präsentierte. Ein Denkmal, das sehr prominent den Brunnenplatz dominiert und das alte Denkmal am Standort der ehemaligen Synagoge sozusagen ablöste. Zur Kritik an diesem Denkmal siehe meinen Kommentar unten.

Ebenfalls 2017 wurde das Mahnmal in מקויברסדורף präsentiert, das vom früheren Bürgermeister der Gemeinde, Erwin Hausensteiner, initiiert worden war. Auf dem Denkmal befinden sich, im Unterschied zu den anderen Denkmälern, auch Namen von Opfern, Adressen usw. Zwischen Ermordeten und Vertriebenen wird aber nicht unterschieden, die Liste ist zudem unvollständig.

Sehr sensibel und überlegt ging man in Frauenkirchen vor, wo auf dem Platz der ehemaligen Synagoge der „Garten der Erinnerung“ errichtet und 2016 offiziell präsentiert wurde. Die Initiative erfolgte von Dr. Herbert Brettl und dem Verein „Initiative Erinnern Frauenkirchen„. Begleitet wurde/wird die Initiative von Vorträgen und Aktivitäten.



Gemeinsam all diesen erwähnten Denk- und Mahnmalen ist zunächst die Tatsache, dass es sich um Orte handelt, in denen bisher keine ausdrückliche und spezifische Erinnerungskultur stattfand, zumindest nicht mit deutlichem Bezug zu Orten oder Plätzen im Ort, die die Funktion eines Erinnerungsortes haben. Zwar gibt es in Kobersdorf, Deutschkreutz, Mattersburg und Frauenkirchen jüdische Friedhöfe, doch wurden diese in den Orten nie wirklich aktiv und permanent in die Erinnerungsarbeit eingebunden.

Das ist auch der entscheidende Unterschied zu Eisenstadt:

  • In Eisenstadt gibt es seit 1972 unser Österreichisches Jüdisches Museum, das älteste jüdische Museum in Europa seit 1945. Es wurde im Herz des ehemaligen jüdischen Viertels, im Palais des Hoffaktors und ungarischen Landesrabbiners Samson Wertheimer, ausdrücklich als Erinnerungs- und Gedenkort an die Sieben-Gemeinden allgemein und an die ehemalige jüdische Gemeinde Eisenstadt im Besonderen gegründet!

  • Im Museum findet sich neben der בית הכנסת, der einzigen „living synagogue“ des heutigen Burgenlandes, am Ende der Dauerausstellung ein Gedenkraum, der dem Gedenken an die Jüdinnen und Juden der Sieben-Gemeinden gewidmet ist.

  • Das jüdische Museum hat seinen Standort im ehemaligen jüdischen Viertel, am Rande dieses Viertels befinden sich die beiden jüdischen Friedhöfe, die seit jeher intensiv in die Museumsarbeit eingebunden werden und die einzigen jüdischen Friedhöfe in Österreich sind, die vollständig aufgearbeitet und umfassend dokumentiert sind! Jeder Friedhof hat immer primär auch Gedenkcharakter!

  • Sowohl nahezu alle Touristen als auch insbesondere die etwa 200 Schulgruppen aus ganz Österreich, die jährlich das jüdische Museum, die Synagoge, das jüdische Viertel und die beiden jüdischen Friedhöfe besuchen, tun dies als „aktiven Gedenkakt“ an die Geschichte der Jüdinnen und Juden in der Stadt und der Region.

  • Seit zumindest 1992 widmet das Museum sein Hauptaugenmerk der minutiösen und akribischen Aufarbeitung der Geschichte der Jüdinnen und Juden in den Sieben-Gemeinden, vornehmlich der Jüdinnen und Juden in Eisenstadt.

  • Sämtliche Aktivitäten dieser Aufarbeitung wurden von der Stadt Eisenstadt begleitet und gefördert (Printpublikation über den jüngeren jüdischen Friedhof in Eisenstadt 1995, Outdoor-Projekt „Ver(BE)gangen“ 2012 in der Stadt Eisenstadt, vollständige Dokumentation des älteren jüdischen Friedhofes 2015 und vollständige Dokumentation des jüngeren jüdischen Friedhofes 2017‒18 sowie alle im Zusammenhang mit diesen Dokumentationen stehenden Aktivitäten und Veranstaltungen!).


Wir bevorzugen als jüdisches Museum alternative (!) Formen eines Denkmals aus nachvollziehbaren sachlichen Gründen. Oder mit anderen Worten: Bevor über ein Holocaust-Denkmal nachgedacht wird, müssen wir die Namen und Geschichten der Menschen kennen, die selbst bzw. deren Kinder und Kindeskinder heute nicht mehr in Eisenstadt sind. Diesen ersten Schritt halten wir für eine Conditio sine qua non.

Insbesondere die Aufarbeitung des jüngeren jüdischen Friedhofes hat im sogenannten Ge-/Bedenkjahr 2018 gezeigt, dass ‒ trotz intensiver Arbeit ‒ noch zu viele Fragen offen sind: Wir wissen nicht, was mit den Kindern und Kindeskindern von über 500 in Eisenstadt verstorbenen bzw. in den Sterbebüchern verzeichneten Jüdinnen und Juden geschehen ist, wir kennen viele Schicksale nicht von den im Jänner 1938 in Eisenstadt ansässigen 446 Jüdinnen und Juden.
Siehe besonders unseren Blogbeitrag: Gedenkjahr 2018ff.

Konkret bedeutet dies:

Bevor die Geschichte der Juden bzw. die jüdische Geschichte nicht so aufgearbeitet ist, dass die wichtigsten Fragen um das Schicksal der Jüdinnen und Juden dieser Stadt beantwortet werden können, macht ein „herkömmliches“ Denkmal wenig Sinn, schon alleine, weil es einer permanenten Überarbeitung dieses Denkmals bedürfte (zumindest wenn konkrete Zahlen und Namen auf dem Denkmal vermerkt sind, was wir aber ‒ in welcher Form auch immer ‒ für sinnvoll halten).

Grundsätzlich muss die Frage erlaubt sein, ob die oben zitierte Form der Denk- und Mahnmale (mit Ausnahme Frauenkirchen!) nicht längst überholt sind und ausgedient hat. Ich zitiere Michael Blumenthal, Gründungsdirektor des jüdischen Museums Berlin, der schon im Jahr 2000 (!) deutlich macht, dass

es heute längst nicht mehr reicht, „ETWAS“ zu tun, sondern dass es heute um das „WIE“ etwas geschieht, geht! Sonst droht die gesamte Arbeit zur Alibihandlung zu werden. Die althergebrachten Erinnerungsformen haben weitgehend ausgedient, sie führen heute zu Irritationen und zu Widerspruch. Eine Reduktion der Gedenk- und Erinnerungsarbeit auf das „WAS“ wird einen Gedenk-Aktionismus zur Folge haben, der noch häufig reflexartig beklatscht wird, wird aber auf jeden Fall zur Folge haben, dass die Erinnerung für viele unverständlich ist und spaltet! Sie ist nicht mehr harmonisch, die Nachfahren der Täter verstehen sie nicht, und die Nachfahren der Opfer ebenso nicht. Erinnern darf die Vergangenheit nicht bloß mumifizieren, sondern muss sie lebendig und aktuell erhalten…

W. Michael Blumenthal, Streit um die Erinnerung. Über den schwierigen Weg zu einer Ethik des Gedenkens: Der Holocaust und die Öffentlichkeit, in: Art Projects | Synagoge Stommeln | Kuntprojekte, Ostfildern-Ruit, 2000, 21ff

Wie vermeiden wir es also, dass die heimische Bevölkerung sich nach zwei Wochen am örtlichen Denk-/Mahnmal sattgesehen hat, die Touristen wenig mit dem Denkmal anfangen können und Nachfahren von Opfern im Denkmal nur einen oberflächlichen Umgang mit der sie persönlich betreffenden Geschichte ihrer Vorfahren sehen? Sind doch die meisten dieser „herkömmlichen“ Denk- und Mahnmale beliebig austauschbar, können in irgendeinem Ort aufgestellt werden, in dem einst Jüdinnen und Juden lebten, maximal der aufgedruckte Ortsname müsste ausgetauscht werden. Und selbstverständlich führt es auch zu Irritationen, wenn sich ein Denkmal nicht klar dem Verdacht einer Alibihandlung entziehen kann: entstanden nur, um „etwas“ zu tun, im schlimmsten Fall als gedenkaktionistische Form und/oder, um politisches Kleingeld zu wechseln.

Vergleichbar mit Eisenstadt ist Hohenems in Vorarlberg, wo es auch ein jüdisches Museum gibt, das sich im ehemaligen jüdischen Viertel befindet, wo es auch einen jüdischen Friedhof gibt und wo sehr viele „kleine“ Einzelheiten an die Geschichte der Hohenemser Jüdinnen und Juden erinnern (Gebäude- und Straßennamen, Stolpersteine und vor allem die permanente und lebendige Erinnerungsarbeit des Museums). Und wo es auch kein „herkömmliches“ Denk- oder Mahnmal gibt, ein solches auch derzeit gar nicht überlegt oder gefordert wird.

Es gibt also derzeit keinen Grund für Schnellschüsse, ein Denk-/Mahnmal, wie es von verschiedensten Seiten gefordert wird, umzusetzen.

Eher im Gegenteil: Es muss vor allem um eine permanente, lebendige Erinnerungsarbeit gehen, fernab von politischem Kleingeld und herkömmlichen, längst ausgedienten Erinnerungsformen, unabhängig von offiziellen Ge- und Bedenkjahren, frei vom Verdacht einer Alibiaktion.


Eine Art Conclusio sowie Ideen und Denkansätze für die Zukunft

  • Es gilt primär, die vielen offenen Fragen zu klären. Das ist ein Arbeitsprozess, der noch einige Jahre dauern, den das jüdische Museum aber mit Leidenschaft und höchster Akribie machen wird. Damit soll ein permanentes und lebendiges Erinnern gewährleistet werden. Der gesamte Arbeitsprozess wird immer wieder die Unterstützung und Einbindung der Stadt Eisenstadt benötigen (vom Matrikenamt bis hin zu finanziellen Förderungen usw.).

  • Einer der nächsten Schritte ist sicher, die schon länger mit der Stadt Eisenstadt geplante Tafel (mit Plan und Erklärungen) am jüngeren jüdischen Friedhof anzubringen (analog der Tafel am älteren jüdischen Friedhof). Auf der Tafel sollen auch die offenen Fragen angesprochen werden.

  • Begleitend zu dieser Arbeit des Museums sollte auch überlegt werden, die „Ergebnisse“ in Form von „Steinen der Erinnerung“ in der Stadt sichtbar zu machen. Auch dies wäre ein Zeichen einer permanenten, kontinuierlichen und lebendigen Gedenk- und Erinnerungsarbeit.

  • Da aber selbstverständlich auch der Vertriebenen gedacht werden soll, wäre zu überlegen, ob an einzelnen Häusern und Plätzen, oder eventuell auch mit einer zentralen Gedenktafel, in Zukunft Tafeln mit den Namen, Berufen usw. der dort früher wohnhaften Jüdinnen und Juden angebracht werden könnten. Es müssen in jedem Fall klare, richtige und nachvollziehbare Antworten gegeben werden können auf die Frage, warum es heute keine Jüdinnen und Juden in Eisenstadt gibt und was mit ihnen geschehen ist.

  • Es gibt auch schon vorbildliche Projekte, die höchsten Respekt verdienen: Schülerinnen und Schüler des Gymnasiums Kurzwiese in Eisenstadt entwickelten im Ge-/Bedenkjahr 2018 „Das wandernde Mahnmal – ein Projekt gegen das Vergessen„. Lebendige, persönliche und konkrete Auseinandersetzung mit der Geschichte der jüdischen Schülerinnen und Schüler, mit dem Holocaust. Der ORF-Bericht beginnt mit dem Satz „In Eisenstadt gibt es bis heute keine Gedenkstätte für Opfer der Schoah“. Gibt mir, besonders im konkreten Kontext, zu denken. Hätten Lehrerinnen und Lehrer, Schülerinnen und Schüler trotzdem dieses schöne Projekt entwickelt, wenn es ein solches Denkmal gäbe in Eisenstadt? „Müssen“ sich Lehrerinnen und Lehrer, Schülerinnen und Schüler in Frauenkirchen, Kobersdorf, Deutschkreutz und Mattersburg nicht so intensiv mit der Geschichte jüdischer Schülerinnen und Schüler auseinandersetzen, weil es schon ein Denkmal im Ort gibt?

  • Selbstverständlich „verschließt“ sich unser Museum einem Holocaust-Denkmal nicht a priori. So wäre für uns grundsätzlich vorstellbar, dass eine Idee für ein wirklich überlegtes, sensibel gemachtes, künstlerisch hochwertiges und nicht beliebig „austauschbares“ Denkmal einen Denkprozess für eine Gestaltung in Gang setzen könnte (vorausgesetzt, es stimmen die o.g. Parameter. Will heißen, dass es beim „Wording“ beginnt „Shoa-Denkmal“ und nicht „Holocaust-Denkmal“, dass dieses Denkmal der vertriebenen und ermordeten Juden Eisenstadts gedenkt, aber eben nicht ein Denkmal für Juden, Sinti, Roma, dass wir seriöse Zahlen und Namen haben…).
    Die lebendige und permanente Gedenk- und Erinnerungsarbeit kann aber ohnehin kein Denkmal ersetzen.


6 Kommentare zu Shoa-Denkmal in Eisenstadt – Einladung zum Diskurs

הדמעות ואת ההנאות של חנה

חששות וידוי של הכנסיות הנוצריות עבור שנת המאה 1938 - 2018 בסוף אוקטובר / תחילת נובמבר 1938 הודיעה הקהילה היהודית של וינה, כי בורגנלנד אין קהילות יהודיות, לא ...

חששות וידוי של הכנסיות הנוצריות לשנת Centennial 1938 - 2018

בסוף אוקטובר / תחילת נובמבר 1938 הודיעה הקהילה היהודית של וינה, כי אין קהילות יהודיות, אין יותר יהודים בורגנלנד.
בורגנלנד יהודי אוסטריה שנקרא מסוף במרס 1938, הופך למהיר יותר אכזרי מאשר תחושת היהודים במדינות האחרות. פשוטו כמשמעו לילה הם גורשו ומכר.

כמעט עד היום, אחרי 80 שנים ב -30 Oct., 2018 התקיים ביום שלישי בשעה 17 בבוקר בבית הכנסת טעינת במוזיאון שלנו והנצחה של הכנסיות הנוצריות עבור שנת המאה 1938-2018 במקום.
במחוז הקטן התפלל, ד"ר בישופ הבישופות ג'יילס Zsifkovics, רב-פקד Mag. מנפרד קוך והרב הראשי אריה פולגר, MBA. קנטור רמי לנגר שרו "רחמי זכר El".

שניהם הבישוף Zsifkovics לניצב קוך גיבש בנאומיהם בבירור דאגתם הן על "הסבל הנורא של כל כך הרבה אנשים, אבל גם חשש כי הכנסיות הנוצריות שלנו וחבריהם נשארו פחות אשם. למעט מקרים בודדים, קתולים ופרוטסטנטים הנוצרים היו דוממים, בעיקר באוסטריה, ב בורגנלנד ... גורלם של היהודים, למרות שהם חשדו אם יש לך אפילו לא ידוע מה קורה בזולתם ... "

חסיד רב ראשי הדגיש כי הוא שמח לבוא לאירוע זיכרון זה, במיוחד בגלל ובכך במשך זמן מה מאמצים בינלאומיים שנערכו יכולים להתבצע ברמה המקומית לידי ביטוי ומימוש. הקהילה היהודית הקטנה אוסטריה, חסיד, צריך שותפים - כגון כנסיות או המוזיאון - המתנגדים האנטישמיות אנטישמיות.

לאחר מכן בישוף לניצב הציג את הלורד הרב הראשי מכתב פסטורלי האקומנית לרגל של הפרעות של נובמבר לפני 80 שנים:

Diözesanbischof Ägidius Zsifkovics und Superintendent Manfred Koch überreichen Oberrabbiner Arie Folger den ökumenischen Hirtenbrief

Diocesan הבישוף ג'יילס Zsifkovics לניצב מנפרד קוך בהווה הרב הראשי אריה פולגר מכתב פסטורלי האקומנית

נגד שתיקה כי זועקת לשמיים.

אם נוצרים יכולים לומר לעצמם להיות עובדים בממלכת אלוהים, זה לא אומר לעשות בחירה, מי עוד שייך ומי לא.

...

המכתב הפסטורלי מכיל שישה עמודים בסוף ההמלצה הדחופה:

מכתב פסטורלי האקומנית זה עשוי להיקרא בכל הקהילות הקתוליות והפרוטסטנטיות של בורגנלנד, כולן או מקצתן על 10 וב- 11 בנובמבר 2018.

להורדה (PDF) של איגרת הבישוף באתר של הבישופות של אייזנשטדט.

יש, ראה גם "Zsifkovics ובישול נגד, חוסר תרבות של שתיקה '„.

תודה ORF בורגנלנד עבור לדווח באופן מקוון ו טלוויזיה (הספרייה ORF).


1 תגובה אל בדמעות ובשמחות של חנה

Rosch haSchana 5779

גרסה אנגלית, ראה להלן ערב ראש השנה היום. אנו מאחלים לכל הקוראים של כשרות תערובת שלנו 5779 שנה טובה ומבורכת ובריא שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה ...

גרסה אנגלית, ראה להלן

היום, ערב ראש השנה. אנו מאחלים לכל הקוראים של כשרות תערובת שלנו 5779 שנה טובה ומבורכת ובריא

שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה!

ראש השנה כדי 5776 (2015), נוכל להשאיר הפרויקט הגדול שלנו בית קברות יהודים מבוגריםכדי Rosch Haschanah 5778 (2017) עבור בית קברות יהודים צעירים סיום של אייזנשטדט.

2018 שנת הנצחה

גליס המשפחה ...

בדיוק בזמן לקראת ראש השנה 5779, הלידה, נישואין Sterbematriken של אייזנשטדט הם (כרגע Geburtsmatriken של הגנת נתונים רק עד 1918) עבר משולחן 1895 כדי 1938 באופן מקוון.

זהו - כמו במיוחד בשנת ה זה - תאוריה מדי ובאופן כללי על יהודים, "חיבור" מדוברת השואה. התוצאה מופק לא רק על ידי מילים ריקות שרירות, אבל השואה מאיימת לעתים קרובות מודע היטב שנועד, ובכך לאבד את ייחודו.

אינדקסים הם לא רק עזרה עצומה עבור כל מעונייני genealogically ופשוט אחד הצרכים ההכרחי של ניתוח היסטורי יעיל ורציני של ההיסטוריה של היהודים, אך המדדים לכתוב אמצעי ומעל לכל - שחלק גדול מהעבודה שלנו על בתי קברות יהודיים - היהודים הרבה יותר שהם מתרבים שמותיהם ומעבר סיפורם.

אפילו בעת כתיבת אייזנשטדט Matrikenindizes התעמתו איתנו עם הסיפורים לעתים קרובות ללכת החומר:

ב -11 ביוני, 1938 בתקופה שבה הנאצים החלו מזמן לפנות את היהודים מן אייזנשטדט וקהילות יהודיות אחרות של בורגנלנד של היום, ביצע בה עוזרו של הסנדלר מובטלים סמואל (Schmuli) גליס התאבדות 54 שנים, הוא תלה את עצמו.
מעט מבוגרי אחותו תרז נישאה 1904 ברנהרד סיימון. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים.
תרז סיימון הועבר על 06 בפברואר 1942 ריגה שנרצחו בשואה. בעלה ברנהרד סיימון הועבר ב -23 באוקטובר 1941 בגטו לודז 'וגם נרצח.
מה קרה אחותה הגדולה של סמואל לג'לי, ג'יזלה, ואת אחותו הצעירה פאולין והאם הם שרדו את השואה, לצערנו לא יודע.

שני הוריו של סמואל ג'לי ועם אחיותיו, אבא אברהם גליס, ד 1919, ו אמא יוזפינה לג'לי, geb. רוזנטלגם, ד 1925, קבורים בבית הקברות היהודי של אייזנשטדט הצעיר.

ביום הקברים היהודים הצעירים אנו מוצאים בקברות סבאים ואת סבתא סמואל ג'לי ועם שלוש אחיותיו: ברנהרד גליס, ד 1887, ו פרנציסקה לג'לי נולד, קש, Gest. 1905.

וביום הקברים היהודים המבוגרים ב אייזנשטדט הם סבא רבא, Mose אליאס גליס, ד 1865, סבתא רבא, עמליה לג'לי נולד, Schischa, ד 1868, ואת סבא רבא גדול, יעקב גליס, ד 1858, ואת סבתא רבא, גוטל חיה גליס, ד 1843, נקבר.

הסבא הגדול, יעקב גליס מתואר הכתובת בקבר העברית כמו חוקר נכבד תורה.

כמו כן על בית הקברות היהודי המבוגר, קברי למצוא סבא רבאים ואת אימהי סבתא רבה: יעקב סטר, ד 1856, ו קש רוזל, Gest. 1866.

חמישה דורות של משפחת לג'לי. 220 שנים חיו, חיו, והמשפחה לג'לי עבדה בבטחה מרוצית אייזנשטדט.
עד 1938




מאחלת לכולכם

שנה טובה וחתימה טובה

מלא בריאות ואושר טוב!


בראש השנה 5776 (2015) נוכל לסיים את הפרוייקט שלנו "לוקליזציה הקברים בבתי הקברים היהודים הישן של אייזנשטדט", בראש השנה 5778 (2017) הצלחנו להשלים את הפרויקט על בית קברות יהודים צעיר של אייזנשטדט.

שנת ההנצחה 2018.

משפחת גליס ...

בדיוק בזמן לקראת ראש שנת 5779 נוכל לפרסם את מדדי birth-, "והנישואים ומוות הרשומים של אייזנשטדט 1895 - 1938.

יש - במיוחד בשנת ההנצחה - לעתים קרובות דיבורים תיאורטיים מדי על היהודים, "האנשלוס" ואת השואה. כתוצאה מכך השואה מאוימת לאבד הייחודיות שלה.

מדדים אינם רק בבחינת סיוע אדיר מי שמעוניין יוחסין, אבל כתיבת מדדים היא - בדומה עבודתנו על בתי קברות יהודיים - ומעל לכל על החזרת היהודים שמותיהם ואת ההיסטוריה שלהם.

אפילו בעת כתיבת מדדי אייזנשטדט, היינו מתמודדים עם סיפורים מרגשים.

ב -11 ביוני, 1938, בשעה שהנאצים החלו ארוכה כדי לגרש את היהודים מן אייזנשטדט וכל קהילות היהודיות האחרות של בורגנלנד של היום, עוזרו של הסנדלר מובטל סמואל (Schmuli) גליס התאבד.

מעט מבוגרי אחותו תרז נשוי ברנהרד סיימון בשנת 1904. לבני הזוג שלושה ילדים. שניהם תרז ו ברנהרד סיימון נרצחו השואה.

למרבה הצער אנחנו לא יודעים, מה קורה אחותה הגדולה של סמואל גליס, ג'יזלה, ואת אחותו צעירת פאולין, והאם הם שרדו את השואה.

שני הוריו של סמואל גליס ואחיותיו, שלהם אבא אברהם גליס, נפטר 1919, ו שלהם אמא יוזפינה גליס, לבית רוזנטלגם, נפטר 1925, קבורים בבית הקברות היהודי הצעיר של אייזנשטדט.

יש לנו גם למצוא את הקברים של הסבא והסבתא של סמואל גליס: שלו סבא ברנהרד גליס, נפטר 1887, ו שלו סבתא פרנציסקה לג'לי, קש לבית, נפטר 1905.

בבית הקברות היהודי המבוגר של אייזנשטדט הם קבורים סבא רבא Mose אליאס גליס, נפטר 1865, סבתא רבתא עמליה גליס, שישה לבית, נפטר 1868, את סבא רבא רבא יעקב גליס, נפטר 1858, ואת רבא וסבתא גוטל חיה גליס, נפטר 1843.

רבא רבא סבא יעקב גליס מתואר הכתובת בקבר עברית כאדם מכובד ותלמיד חכם.

כמו כן, בבית הקברות היהודי המבוגר אנו מוצאים בקברי סבא-רבא אימהי ו סבתא רבתא: יעקב סטר, נפטר 1856, ו קש רוזל, נפטר 1866.

חמישה דורות של משפחת גליס. במשך 220 שנים הם נשארו, חי ועבד בבטחה בסיפוק.
עד 1938.



1 תגובה ראש השנה כדי 5779

תודה

גדול! תודה על אייזנשטדט, ראש העיר שלהם Mag. תומאס שטיינר ובמיוחד יוסף קורנפלד ושני עובדיו ותומס ברנהרד מן אייזנשטדט בחצר בניין העירייה, ...

גדול! תודה על אייזנשטדט, ראש העיר שלהם Mag תומאס שטיינר ובמיוחד יוסף קורנפלד ושני עובדיו ותומס ברנהרד מחצר בניין העירייה אייזנשטדט לנו היום -. שוב - ו סייעו מאוד בחום מעל 30 מעלות!

במסגרת הרכישה הדיגיטלית של בית הקברות היהודי הצעיר אייזנשטדט 2017 הראה כי כמעט שליש האבנים בקבר הופלה ולעתים קרובות שבור. מחצית אשר שקעו באדמה או להניח, לעיתים קרובות בחלקים אחדים, אפילו במקומות אחרים בבית הקברות. רבים מן הכתובות קברו העבריות כבר לא היו קריאים, רב של האבנים בקבר הוטבעו בקרוב לחלוטין באדמה ולא היו כמעט בלתי ניתן לאיתור.

זה היה להציל סדר היום, למעשה, מה עוד ניתן לשמור: לאחר זיהוי וסיווג של האבנים בקבר, האבנים הקימו עכשיו, יוחזר למקומות המקוריים שלהם ולפחות ממוקם כך הכתובות הן קריאות האבנים בקבר לא ניזוק נוסף.

מאחר שרוב אבנים בקבר במשקל של כמה מאות ק"ג, כמובן, היה לא לחשוב על עבודה ביוזמתם. וזה עלול לחזור: אנחנו עדיין לא מוצאים את זה כמובן מאליו והם באמת שמחים כי אייזנשטדט עושה זאת זו תרומה רבה ערך שיקום בית העלמין, יצירה בדרך חורגת הרבה מעבר לכל חוזים וחובות הסגורים!
(רכב המפלצת הירוק כי אני קורא את "ציוד כבד", אגב, נקרא "מניפולטורים טלסקופיים" כפי שלמדתי היום).

לא מעט בגלל זה הוא גם בעבודה זו אחת המצוות החשובות ביותר, את "כבוד האמט הזקנה", לכבד ולהגן על כבוד המת.

עבודה על בית הקברים היהודים הצעיר, לעומת זאת, ממשיכה: אבני חלק טרם הוקמו, משום המקום המטעין טלסקופים הגדולים היה חזק מדי עכשיו אנחנו עובדים קשה על ביצירת קודי QR עבור כל אבן קבר כמו גם תוספות קבועות ותיקונים הגרסה הדיגיטלית. אנחנו ונעדכן אתכם ...

1 תגובה תודה

ממצא:

סלקטורים גנרי
התאמות מדויקות בלבד
חיפוש בכותרת
חפש תוכן
חיפוש בהודעות
חפש בדפים
rl_gallery
סינון לפי קטגוריה
"מתנה / מזכרות"
Abbazia / אופטיה
ב'חדר
פיומה / רייקה
בית הקברות אייזנשטדט (מבוגרים)
בית הקברות אייזנשטדט (הצעיר)
בית הקברות מטרסבורג
קברות טריאסטה
פרידהוף ורינג
Genealogie
Krmchs
תרבות ואמנות
חיים ואמונה
אירועים
nach oben